10 סיבות לשכחה בגיל המבוגר

"אבא לא כמו שהיה"

זה כמעט תמיד מתחיל באותה תחושה. אמא חוזרת על אותה שאלה. אבא מתבלבל בשמות, לא מוצא מילים, מתעצבן פתאום, מפסיק לצאת מהבית. ובראש של הילדים נדלקת מיד מילה אחת: אלצהיימר.

זו מחשבה טבעית, אבל היא מסוכנת - כי היא סוגרת את הבירור במקום לפתוח אותו. חלק ניכר מהמקרים של בלבול, שכחה ושינוי התנהגות בגיל המבוגר נגרמים מסיבות אחרות לגמרי - ורבות מהן הפיכות. תרופה שצריך להחליף, זיהום שצריך לטפל בו, חוסר ויטמין, בלוטת תריס עצלה, אפילו עצירות או מכשיר שמיעה שהתקלקל.

לכן, לפני שמקבלים אבחנה שתלווה אדם לכל חייו, שווה לעצור ולשאול: מה עוד זה יכול להיות?

הפחד לבדוק - וכמה הוא עולה

הרבה משפחות מזהות שמשהו קורה ופשוט דוחות את הבירור. ההיגיון נשמע סביר: "מה כבר יצא מזה?", "בשביל מה לתייג אותו?", "אין לזה תרופה, אז למה לפתוח את זה?". מאחורי ההיגיון הזה עומד פחד אמיתי, ואפשר להבין אותו.

אבל מי שנמנע מהבירור מפסיד פעמיים.

ההפסד הראשון: הסיבות ההפיכות. חלק ניכר מהמקרים אינם אלצהיימר כלל. חוסר B12, בלוטת תריס עצלה, תרופת שינה, זיהום שתן, דיכאון, נתרן נמוך - כל אלה מתגלים בבדיקות פשוטות וניתנים לטיפול. מי שלא בודק, ממשיך לחיות עם ירידה תפקודית שהיה אפשר לתקן.

ההפסד השני: החלון של האבחון המוקדם. גם אם בסוף האבחנה היא באמת אלצהיימר, יש הבדל עצום בין לדעת מוקדם לבין לדעת מאוחר. בשנים האחרונות נכנסו לתמונה טיפולים חדשים במחלה (נוגדנים נגד עמילואיד), והם רלוונטיים רק בשלב מוקדם מאוד של המחלה - כשהאדם עדיין מתפקד. מי שמגיע לאבחון אחרי שנתיים של דחייה כבר מחוץ לחלון הזה. בנוסף, אבחנה מוקדמת פותחת דלת להשתתפות במחקרים קליניים, ומאפשרת התאמת טיפול תרופתי קיים.

חשוב לומר את זה בכנות: הטיפולים החדשים אינם מרפאים את המחלה, הם מיועדים לאוכלוסייה מוגדרת מאוד, וזמינותם והשתתפות סל הבריאות משתנות מעת לעת. בדיוק בגלל זה שווה לברר את הדברים במרפאת זיכרון, ולא להחליט מראש שאין מה לעשות.

ויש הפסד שלישי, שקט יותר: הזמן שבו האדם עצמו עדיין יכול להחליט. אבחנה מוקדמת מאפשרת לו לומר מה הוא רוצה - איפה יגור, מי ינהל את ענייניו, מה חשוב לו - בזמן שהוא עדיין שותף מלא להחלטות. שנה של דחייה לוקחת בדיוק את זה.

הרמז הראשון: קצב ההופעה

לפני שנכנסים לרשימה, יש שאלה אחת ששווה יותר מכל השאר: מתי זה התחיל, וכמה מהר?

• דמנציה (כולל אלצהיימר) מתקדמת לאט. חודשים ושנים. אם תשוו לתמונה מלפני שנה תראו הבדל, אבל מיום ליום המצב יציב יחסית.
• דליריום - בלבול חריף - מופיע מהר. תוך שעות, ימים או שבועות. הוא נוטה להשתנות במהלך היום: בבוקר האדם צלול, ובערב מבולבל, חסר מנוחה, לפעמים רואה או שומע דברים שאינם. גם הערנות עצמה משתנה - נמנום עמוק, או להפך, אי-שקט.

בלבול שהופיע פתאום הוא כמעט אף פעם לא אלצהיימר. הוא סימן לכך שמשהו בגוף לא בסדר - מצב שמצריך בירור רפואי דחוף, לא המתנה לתור.

וכן, שני הדברים יכולים לחיות יחד: אדם עם דמנציה ידועה שנעשה פתאום הרבה יותר מבולבל - לרוב לא "הידרדר", אלא קרה לו משהו. אצלו דווקא צריך לחפש חזק יותר.

10 אבחנות מבדלות שחייבים לשלול

1. תרופות - הרגעה, שינה ואנטיכולינרגיות

זו הסיבה השכיחה ביותר, והכי קלה לפספוס - כי התרופה נמצאת בבית כבר שנים ואיש לא חושד בה.

המוח המבוגר רגיש הרבה יותר לתרופות, והכליות מפנות אותן לאט יותר. החשודות המרכזיות: תרופות שינה והרגעה (בנזודיאזפינים למיניהם), תרופות אנטיכולינרגיות - קבוצה רחבה שכוללת חלק מהתרופות לשלפוחית שתן רגיזה, אנטיהיסטמינים ותרופות נגד בחילה וסחרחורת - משככי כאבים אופיואידיים, וכן תרופות נוגדות פרכוסים ותרופות פסיכיאטריות מסוימות.

ומעל הכול: ריבוי תרופות. אדם שנוטל שמונה תרופות מארבעה רופאים שונים - איש לא רואה אצלו את התמונה המלאה.

מה עושים: אוספים את כל הקופסאות, כולל תוספי תזונה ותרופות ללא מרשם, ומבקשים מרופא המשפחה או מרוקח קליני סקירת תרופות מסודרת. שימו לב במיוחד למה שהתחיל או השתנה בסמוך לשינוי במצב. אין להפסיק תרופה על דעת עצמכם - חלקן מחייבות הפסקה הדרגתית.

2. זיהום - בדרכי השתן או בריאות

אצל מבוגרים זיהום לא תמיד נראה כמו זיהום. לא בהכרח יהיה חום, ולא בהכרח תהיה תלונה על כאב. לפעמים הסימן הראשון והיחיד הוא בלבול.

זיהום בדרכי השתן ודלקת ריאות הם החשודים הקבועים. אצל מי שסובל מדמנציה, זיהום יכול להיראות בדיוק כמו "החמרה" פתאומית של המחלה.

מה עושים: אם הבלבול הופיע תוך ימים - בדיקת שתן כללית ותרבית, ספירת דם, מדידת חום והאזנה לריאות. שימו לב לשתן עכור בעל ריח חזק, לשיעול, לקוצר נשימה או לירידה בתיאבון.

3. דיכאון - "הדמנציה המדומה"

דיכאון בגיל המבוגר לא תמיד נראה כמו עצב. הוא מתחזה: איטיות, ריכוז ירוד, חוסר עניין, שכחה, ירידה בתפקוד, הפסקת יציאה מהבית. בספרות המקצועית קוראים לזה פסאודו-דמנציה - מצב שנראה כמו דמנציה ומשתפר לחלוטין עם טיפול.

רמז מבדיל: אדם מדוכא נוטה לומר "אני לא יודע", להתלונן בעצמו על הזיכרון ולוותר מהר במבחנים; אדם עם דמנציה דווקא נוטה לגמד את הקושי ולנסות לפצות עליו. גם אירוע חיים - אלמנות, מעבר דירה, אובדן עצמאות - הוא נורה אדומה.

מה עושים: פנייה לרופא המשפחה או אבחון פסיכוגריאטרי. דיכאון בגיל המבוגר מגיב היטב לטיפול - תרופתי, רגשי, ולעיתים פשוט החזרה של פעילות ומפגש אנושי לשגרה.

4. חוסרים בוויטמינים ובמינרלים - B12 ונתרן

ויטמין B12 נספג פחות טוב עם הגיל, ובמיוחד אצל נוטלי תרופות לצרבת (מעכבי משאבת פרוטונים) ומטפורמין. חוסר מתמשך פוגע במערכת העצבים וגורם לשכחה, בלבול, נמלול בגפיים וחוסר יציבות בהליכה. הטיפול פשוט, ולעיתים משיב את המצב לקדמותו.

נתרן נמוך (היפונתרמיה) הוא אחד הגורמים השכיחים לבלבול בגיל המבוגר. הוא מגיע משילוב של תרופות (בעיקר משתנים וחלק מנוגדי הדיכאון), מחלות רקע - וגם משתייה מרובה מדי שמדללת את מלחי הדם.

מה עושים: בדיקת דם פשוטה - B12, חומצה פולית, נתרן, סידן וויטמין D. לרוב שווה להוסיף גם תפקודי כליה.

5. אנמיה

מחסור בברזל או אנמיה מסיבה אחרת מפחיתים את אספקת החמצן למוח. התוצאה נראית כמו "הזדקנות": עייפות, חולשה, קוצר נשימה במאמץ, סחרחורת, ריכוז ירוד וירידה בחדות המחשבה.

אצל מבוגרים אנמיה היא לא רק בעיה בפני עצמה - היא לעיתים סימן למשהו אחר, כמו דימום סמוי במערכת העיכול (למשל בעקבות שימוש קבוע במשככי כאבים או באספירין).

מה עושים: ספירת דם ומדדי ברזל (פריטין). אנמיה שמתגלה לראשונה מחייבת בירור של הסיבה, לא רק מתן ברזל.

6. תת-פעילות של בלוטת התריס

בלוטת תריס עצלה מאטה הכול: חשיבה, דיבור, תנועה ומצב רוח. בגיל המבוגר היא נפוצה מאוד, והתסמינים שלה - עייפות, איטיות, תחושת קור, עצירות, עלייה במשקל, דכדוך וערפול מחשבתי - נזקפים כמעט תמיד לחשבון הגיל.

מה עושים: בדיקת TSH. פשוטה, זולה ונכללת בכל סקירה בסיסית. הטיפול הוא כדור יומי, והשיפור הקוגניטיבי יכול להיות משמעותי.

7. התייבשות

תחושת הצמא נחלשת עם הגיל, ורבים שותים פחות בכוונה - מפחד מהדרך לשירותים או מאי-שליטה. אצל מבוגרים התייבשות מתבטאת לא פעם קודם כול בראש: בלבול, נמנום וחוסר התמצאות, ורק אחר כך בסימנים הגופניים.

חשוב לזכור שגם הכיוון ההפוך מסוכן - שתייה מרובה מדי מדללת את הנתרן וגורמת לבלבול דומה מאוד. המטרה היא איזון.

מה עושים: בדקו שתן כהה, ירידה במספר החלפות הטיטול, יובש בפה ובלשון וסחרחורת בקימה. בבדיקת דם - אוריאה, קריאטינין ונתרן. הרחבתי על כך במאמר בלבול פתאומי זה לא תמיד דמנציה - התייבשות.

8. כאב, עצירות ואצירת שתן

שלושה מצבים פיזיים, לא נוירולוגיים, שמייצרים בלבול, אי-שקט, תוקפנות ושינוי התנהגות - במיוחד אצל מי שכבר מתקשה להסביר במילים מה מציק לו.

מבוגר שסובל מכאב כרוני לא מטופל, מעצירות ממושכת או מאצירת שתן - שלפוחית מלאה שאינה מתרוקנת - עלול להיראות פתאום "מבולבל ואגרסיבי". במקרים רבים התנהגות שמתפרשת כ"החמרה של הדמנציה" היא בעצם הדרך היחידה שנותרה לו לומר שכואב לו.

מה עושים: שאלו מתי הייתה יציאה אחרונה ומתי היה מתן שתן אחרון. בטן נפוחה, אי-שקט מוגבר, הליכה כפופה או הימנעות מתנועה - כולם רמזים. כששינוי ההתנהגות פתאומי אצל אדם עם דמנציה: חפשו כאב לפני שמוסיפים תרופה פסיכיאטרית.

9. ליקוי שמיעה וראייה

זו אולי האבחנה המבדלת הכי מפוספסת - ואולי גם הכי קלה לתיקון.

אדם שלא שומע טוב לא עונה לעניין, מתבלבל בשיחה, נראה מנותק, נמנע מחברה ומצטייר כשקוע בעצמו. אדם שרואה פחות מתקשה להתמצא, נבהל, לא מזהה אנשים ונמנע מלצאת. שניהם ייראו לצופה מבחוץ כמו ירידה קוגניטיבית - ואינם. יתרה מזו, ליקוי שמיעה שאינו מטופל הוא גורם סיכון מוכר לדמנציה אמיתית לאורך זמן, והבידוד החברתי שהוא יוצר רק מאיץ את התהליך.

מה עושים: בדיקת שמיעה ובדיקת ראייה מסודרות. ולפני הכול - הדברים הפשוטים: האם מכשיר השמיעה עובד? יש בו סוללה? הוא בכלל בשימוש? מתי הוחלפו המשקפיים לאחרונה? האם יש קטרקט שאפשר לנתח? לא פעם החלפת סוללה מחזירה אדם לשיחה.

10. אלצהיימר וסוגים אחרים של דמנציה

ורק אחרי כל אלה - כן, לפעמים זו באמת דמנציה. וגם אז חשוב לדעת ש**"דמנציה" אינה אבחנה אחת**:

• מחלת אלצהיימר - הנפוצה ביותר. מתחילה לרוב בזיכרון לטווח קצר ומתקדמת בהדרגה.
• דמנציה וסקולרית - נובעת מפגיעה בכלי הדם במוח. נוטה להתקדם "במדרגות" - ירידה, יציבות, ירידה - ולעיתים מלווה בשינויים בהליכה.
• דמנציה עם גופיפי לואי - תנודות גדולות בצלילות, הזיות ראייה, נוקשות ותסמינים דמויי פרקינסון, ורגישות יתר מסוכנת לתרופות אנטי-פסיכוטיות.
• דמנציה פרונטו-טמפורלית - מופיעה לעיתים בגיל צעיר יחסית, ומתחילה דווקא בשינויי אישיות והתנהגות או בקשיי שפה, עוד לפני הזיכרון.

למה זה משנה? כי הטיפול, הפרוגנוזה וההתנהלות היומיומית שונים בין הסוגים - ובחלקם יש תרופות שעלולות ממש להזיק. אבחנה מדויקת מאפשרת גם להיערך נכון: מיצוי זכויות, תכנון כלכלי, החלטות עתידיות והתאמות בבית בזמן שהמבוגר עדיין יכול להיות שותף להן.

מה עושים: הפניה למרפאת זיכרון או לרופא גריאטר/נוירולוג, הערכה קוגניטיבית מסודרת, ולעיתים הדמיה מוחית.

מה לקחת אתכם לרופא

הרופא רואה את ההורה שלכם עשר דקות בחדר. אתם רואים אותו בבית. המידע שלכם הוא המידע החשוב ביותר בחדר - בתנאי שהוא מסודר.

לפני הפגישה, הכינו:

• ציר זמן. מתי בדיוק שמתם לב לשינוי, ומה קרה בסמוך - נפילה, אשפוז, תרופה חדשה, אלמנות, מעבר דירה.
• דוגמאות קונקרטיות. לא "הוא מבולבל", אלא "ביום שלישי הוא לא זיהה את הנכדה", "הוא לקח את התרופה פעמיים", "הוא יצא לקנות לחם וחזר אחרי שעתיים".
• כל התרופות - בקופסאות, כולל תוספים ותרופות ללא מרשם.
• תמונת התפקוד. מה הוא עושה היום לבד ומה הפסיק לעשות: בישול, כספים, רחצה, נהיגה, ניהול תרופות.
• בקשה מפורשת לבדיקות בסיס: ספירת דם, TSH, B12, חומצה פולית, נתרן וסידן, תפקודי כליה, סוכר, תפקודי כבד ובדיקת שתן.

מתי לא ממתינים לתור

פנו לרופא בדחיפות או למיון אם מופיעים:

• בלבול או שינוי בערנות שהופיעו תוך שעות עד ימים
• חום, קוצר נשימה, ירידה ניכרת במתן שתן או הקאות
• נפילה או חבטה בראש - במיוחד אצל נוטלי מדללי דם
• חולשה בצד אחד של הגוף, שיבוש בדיבור או צניחה בפנים
• נמנום עמוק שקשה להתעורר ממנו

שורה תחתונה

"זה הגיל", "זה אלצהיימר" ו"אין מה לעשות" נשמעות כמו שלוש תשובות שונות, אבל שלושתן עושות אותו דבר: עוצרות את הבירור. ומאחוריהן יש עשר אפשרויות שאפשר לבדוק בבדיקת דם אחת, בשיחה אחת עם הרופא, ולעיתים בהחלפת סוללה במכשיר שמיעה.

וגם כשהאבחנה בסוף היא באמת דמנציה - שווה לשלול את כל השאר. כי מבוגר עם אלצהיימר שסובל במקביל מחוסר B12, מכאב לא מטופל ומתרופת שינה מיותרת, מתפקד הרבה פחות טוב ממה שהוא באמת יכול.

ואם כל זה נשמע כמו יותר מדי חזיתות לפתוח לבד - זה בדיוק מה שניהול טיפול אישי נועד לעשות: לאסוף את התמונה המלאה, לשאול את השאלות הנכונות, ולוודא שהבירור באמת קורה. חלק מהדאגה היומיומית לא צריך ליפול רק עליכם.

הבהרה
המידע במאמר זה כללי, ונועד לעזור למשפחות לדעת מה לשאול ומה לבדוק. הוא אינו ייעוץ רפואי ואינו תחליף לאבחון ולבדיקה על ידי רופא, ואין לבצע על פיו שינוי בתרופות או בטיפול. בכל שינוי במצב - פנו לרופא המטפל.

אזורי פעילות

השירות ניתן בתל אביב והסביבה: הצפון הישן, לב העיר, יפו, רמת אביב, נורדאו, הצפון החדש, ובמקרים מסוימים גם ברמת גן, גבעתיים, הרצליה וסביבתן.

שאלות נפוצות

למה לאבחן בכלל, אם לאלצהיימר אין תרופה?

משתי סיבות. ראשית, חלק ניכר מהמקרים של שכחה ובלבול אינם אלצהיימר אלא סיבות הפיכות - חוסר B12, בלוטת תריס, תרופות, זיהום, דיכאון - שמתגלות בבדיקות פשוטות. שנית, גם כשהאבחנה היא אלצהיימר, הטיפולים החדשים במחלה רלוונטיים רק בשלב מוקדם מאוד, וכך גם ההשתתפות במחקרים קליניים. דחיית הבירור סוגרת את שתי האפשרויות, ומצמצמת גם את הזמן שבו האדם עצמו עדיין יכול להיות שותף להחלטות על חייו.

איך יודעים אם זו דמנציה או משהו אחר?

הרמז החשוב ביותר הוא קצב ההופעה. דמנציה מתפתחת לאט, על פני חודשים ושנים, והמצב יציב יחסית מיום ליום. שינוי שהופיע תוך ימים או שבועות, או שמשתנה מאוד במהלך היום - צלול בבוקר ומבולבל בערב - מחשיד הרבה יותר למצב רפואי חריף (דליריום) מאשר לדמנציה, ומחייב בירור רפואי מיידי.

אילו בדיקות דם כדאי לבקש כשיש ירידה קוגניטיבית?

בדיקות הבסיס כוללות ספירת דם (אנמיה), תפקודי בלוטת התריס (TSH), ויטמין B12 וחומצה פולית, אלקטרוליטים ובעיקר נתרן, סידן, תפקודי כליה (אוריאה וקריאטינין), סוכר, תפקודי כבד ובדיקת שתן לתרבית. זו רשימה בסיסית שרופא המשפחה יכול להזמין, והיא מזהה חלק גדול מהסיבות ההפיכות.

האם תרופות באמת יכולות לגרום לבלבול?

כן, וזו אחת הסיבות השכיחות והמפוספסות ביותר. תרופות שינה והרגעה (בנזודיאזפינים), תרופות אנטיכולינרגיות (חלק מהתרופות לשלפוחית שתן רגיזה, אנטיהיסטמינים ותרופות נגד בחילה), משככי כאבים אופיואידיים וריבוי תרופות במקביל - כולם עלולים לפגוע בצלילות. אין להפסיק תרופה על דעת עצמכם, אבל תמיד אפשר לבקש סקירת תרופות מסודרת.