חג עם הורה מבוגר: 5 שאלות לשאול את עצמכם לפני ערב החג

ערב חג. אמא עם דמנציה, או אבא אחרי ניתוח. הילדים הקטנים גמורים בשמונה. אח אחד מגיע מרחוק ולא יספיק להגיע מוקדם. ועכשיו - תארגנו חג.

ואז מתחילים לעשות שמיניות באוויר. אולי נקדים? אבל האח שגר רחוק לא יספיק. אולי בערב? אבל אמא כבר לא שם אחרי 20:00, וגם הילדים לא. ובסוף לוקחים את לוח הזמנים של לפני עשר שנים ומנסים לדחוף לתוכו מציאות אחרת לגמרי.

אז אולי השנה לא חייבים שכולם יסתדרו סביב ארוחה אחת.

לפני שמחליטים איך עושים את החג, הנה חמש שאלות ששווה לשאול את עצמכם. הן לא ייתנו תשובה אחת נכונה - אבל הן יעזרו לכם להחליט מתוך בחירה, ולא מתוך אוטומט.

חשוב לדעת: כל משפחה שונה, וגם כל מצב רפואי. אין כאן נוסחה אחת - יש כאן דרך לחשוב על זה.

1. למי אנחנו עושים את זה - להורה, או לעצמנו?

זו השאלה הכי לא נעימה, ולכן הכי חשובה.

הרבה מהחגים שאנחנו מארגנים נועדו לשמר תמונה: כל המשפחה סביב שולחן אחד, כמו תמיד. ויש בזה ערך אמיתי - מסורת, שייכות, זיכרון לילדים. אבל לפעמים התמונה הזאת כבר לא משרתת את מי שהיא אמורה לכבד.

שאלו את עצמכם בכנות:

• אם ההורה שלי היה יכול לבחור השנה - הוא היה בוחר בערב ארוך עם 18 אנשים?
• מה בדיוק אני מרוויח מהערב הזה, ומה הוא מרוויח?
• האם אני מתעקש על זה כי זה טוב לו, או כי לוותר על זה מרגיש כמו להודות שהמצב השתנה?

התשובה "אני עושה את זה גם בשבילי" היא לגיטימית לחלוטין. גם למשפחה מותר לרצות. פשוט כדאי לדעת שזאת התשובה, ולא להתחבא מאחורי "זה מה שהוא רוצה".

2. מה השעה שבה ההורה שלי הכי "שם"?

בנו את החג סביב השעות הטובות של ההורה, ולא סביב השעון של החג.

אצל מבוגרים רבים, ובמיוחד אצל אנשים עם דמנציה, יש הבדל עצום בין הבוקר לערב. שעות אחר הצהריים המאוחרות והערב הן לרוב הקשות ביותר - יותר בלבול, יותר חוסר מנוחה, יותר עייפות (התופעה מוכרת בשם "שקיעה", sundowning). גם אחרי ניתוח או אשפוז, הכוח נגמר מוקדם.

בפועל זה אומר:

• סעודה חגיגית בצהריים במקום בערב.
• להקדים את ערב החג ל-17:00 או 18:00.
• לשים את החלק המשמעותי - הקידוש, הברכה, המנה העיקרית - בתחילת הערב, כשההורה עוד ער וצלול, ולא ב-22:00.

בונוס: הילדים הקטנים בדרך כלל מרוויחים מאותו שינוי בדיוק.

3. כמה רעש והמון ההורה שלי באמת יכול להכיל השנה?

שולחן חג הוא סביבה תובענית: הרבה אנשים מדברים בו-זמנית, מוזיקה, ילדים רצים, אור, ריחות. מבוגר עם ירידה בשמיעה, בראייה או בקשב לא "נהנה מהרעש" - הוא משקיע הרבה יותר מאמץ כדי לעקוב ולהישאר בתוך הסיטואציה. אחרי שעה כזאת אנשים לפעמים נסגרים, נרדמים על הכיסא, או מתחילים להתבלבל ולהתעצבן - ואז אומרים "הוא היה במצב רוח רע".

כמה דברים שמורידים עומס בלי לוותר על החג:

• פחות אנשים בו-זמנית. שתי קבוצות קטנות בשני מועדים עדיפות על 20 איש בבת אחת.
• מקום ישיבה חכם - לא בקצה השולחן, לא מול הרמקול. עדיף ליד מישהו אחד שמכיר אותו טוב ויכול "לתרגם" לו את מה שקורה.
• פינה שקטה שאפשר לפרוש אליה לרבע שעה בלי דרמה.
• מגרש ביתי. אם אפשר, לעשות את המפגש בבית של ההורה או במקום מוכר - זה חוסך המון בלבול ומאמץ.
• ארוחה קצרה יותר. אף אחד לא חייב לשבת שלוש שעות.

4. איזה תפקיד נשאר להורה בחג הזה?

אחד הדברים הכואבים בהזדקנות הוא המעבר מלהיות מארח לבין להיות מוצג. אמא שבישלה 40 שנה יושבת עכשיו בצד וכולם מסתובבים סביבה בזהירות. זה נעים לרגע, ואחר כך זה מרגיש כמו להיות אורח בחיים של עצמך.

שווה לחשוב מראש: מה ההורה עדיין יכול לעשות, גם אם בגרסה מוקטנת?

• לומר את הקידוש או ברכה קצרה.
• להכין מנה אחת קטנה שהוא מזוהה איתה, גם אם בעזרה.
• לחתוך את החלה, לחלק את הרימון, למזוג.
• לספר על החגים שלו כשהיה ילד - זיכרון רחוק נשמר לרוב טוב יותר מזיכרון קרוב, וזה בדיוק המקום שבו הוא עדיין הכי חזק.

תפקיד קטן אחד יכול להיות ההבדל בין ערב שבו ההורה השתתף לבין ערב שבו הוא רק נכח.

5. ומה מתאים לנו?

עכשיו לחלק שאף אחד לא אוהב להגיד בקול: גם למי שמנהל את הכול יש גבול.

מי שמטפל בהורה כל השנה הוא לרוב גם מי שמארגן את החג, מבשל, מסיע, מרגיע ומתווך בין האחים. ואז מגיע החג, שאמור להיות מנוחה, ובעצם הוא עוד משמרת - רק עם יותר צלחות.

שאלו את עצמכם:

• מה אני באמת מסוגל לעשות השנה?
• מה אני יכול להוריד מעצמי? קייטרינג, מנה קנויה, ארוחה קצרה, פחות אורחים.
• מה אני יכול לבקש מהאחים? לא "לעזור" באופן כללי - אלא משימה מוגדרת: מי אוסף את אמא, מי נשאר איתה בזמן שאני מסדר, מי לוקח את היום השני של החג.
• איפה אני מוותר על מושלם לטובת אפשרי?

ההורים שלנו לא צריכים חג מושלם. הם צריכים אותנו נוכחים - וקשה להיות נוכח כשאתה גמור.

אז מה בפועל אפשר לעשות אחרת?

אין חובה שכל המשפחה תשב סביב שולחן אחד באותה שעה. הנה כמה מבנים שעובדים טוב במשפחות עם הורה מבוגר:

• להקדים. ארוחת חג ב-17:00 במקום ב-20:30.
• לעבור לבוקר או לצהריים. ארוחת החג הופכת לארוחת צהריים חגיגית, והערב נשאר רגוע.
• לפצל. האחים שגרים קרוב עושים ארוחה מוקדמת עם ההורה; מי שמגיע מרחוק נפגש איתו למחרת בבוקר.
• להתחלק בביקורים. במקום מפגש אחד ארוך - שני ביקורים קצרים לאורך החג.
• ארוחה כפולה. ארוחה קצרה ומוקדמת עם ההורה, וארוחה שנייה של הצעירים אחרי שהוא הולך לישון.
• להכין את האורחים מראש. הודעה קצרה בקבוצה עושה פלאים: "אמא מתעייפת מוקדם, מתחילים ב-17:30 ומסיימים ב-19:30", "אבא לא תמיד מזהה - פשוט תגידו את השם שלכם כשאתם ניגשים", "לא לתקן אותה אם היא מתבלבלת".
• תוכנית יציאה. להחליט מראש מי לוקח את ההורה הביתה אם רואים שנגמר לו הכוח - כדי שההחלטה לא תיפול באמצע הערב על מי שהכי עמוס.

על המשפט "אולי זו השנה האחרונה"

המשפט הזה מרחף מעל הרבה החלטות של חגים, ודוחף משפחות לערב אחד גדול "כדי שיהיה זיכרון". הוא מגיע ממקום אמיתי, אבל שווה לזכור: הזיכרון לא נקבע לפי כמה אנשים ישבו סביב השולחן.

לרוב מה שנשאר הוא רגע אחד - שיר, ברכה, יד שאוחזת ביד, צחוק על סיפור ישן. רגע כזה קורה גם בארוחת בוקר של שעה, ולפעמים דווקא שם, כשיש מספיק שקט כדי לשמוע אותו.

שורה תחתונה

תחשבו מה מתאים להורה שלכם השנה - לא לפני חמש שנים - אבל גם מה מתאים לכם. חג טוב הוא לא חג שנראה כמו פעם; הוא חג שכולם יוצאים ממנו בשלום, כולל אתם.

ואם קשה לכם להחזיק את כל התמונה לבד - מה מתאים להורה עכשיו, מה השתנה השנה, ואיך מדברים על זה עם האחים - זה בדיוק מה שניהול טיפול אישי נועד לעשות. אפשר לעשות חלק מהחשיבה הזאת יחד, ולא רק בערב החג.

שנה טובה 🍎🍯

אזורי פעילות

אחות מוסמכת פרטית ומנהלת טיפול ליד הבית - בתל אביב, ברמת גן ובגבעתיים. בתל אביב: בבלי, צהלה, שרונה, ביצרון, תל ברוך, תל ברוך צפון, יד אליהו, רמת אביב, תוכנית ל', מרכז העיר, הצפון הישן, כוכב הצפון, שיכון צמרת, כיכר המדינה ונווה אביבים. ברמת גן, גם באזור הבורסה.

שאלות נפוצות

איך עושים ארוחת חג עם הורה עם דמנציה?

קצר, מוקדם, ובקבוצה קטנה. אצל אדם עם דמנציה שעות הערב הן לרוב השעות הקשות (תופעה שנקראת 'שקיעה'), והמון אנשים ורעש מעמיסים על היכולת לעבד מידע. ארוחה בשעה מוקדמת יותר, עם פחות משתתפים, שולחן מוכר, פינה שקטה לנוח בה ואפשרות לצאת באמצע - עדיפה על ארוחה מסורתית ארוכה שנגמרת בבלבול ובמצוקה.

באיזו שעה עדיף לעשות את ארוחת החג כשיש הורה מבוגר?

בשעה שבה ההורה שלכם הכי מתפקד - ואצל רוב המבוגרים זו שעת הבוקר או הצהריים, לא 21:00 בערב. שווה לחשוב על הסעודה כארוחת צהריים חגיגית, או להקדים את ערב החג לשעה 17:00-18:00. גם הילדים הקטנים בדרך כלל מרוויחים מזה.

אפשר לוותר על ארוחת חג משותפת אחת גדולה?

כן. אין חוק שאומר שכל המשפחה חייבת לשבת סביב שולחן אחד באותה שעה. אפשר לפצל לשתי ארוחות קטנות, להיפגש בבוקר החג, לחלק ביקורים לאורך החג, או לעשות ארוחה קצרה עם ההורה ולהמשיך אחר כך בלעדיו. המטרה היא מפגש שההורה באמת נוכח בו - לא צילום של מסורת.

מה עושים כשהאחים לא מסכימים איך לעשות את החג?

כדאי להעביר את הדיון משאלה של רגש ('ככה תמיד עשינו') לשאלה של נתונים: מה מצבו של ההורה השנה, כמה שעות הוא מחזיק, מתי הוא הכי צלול, ומי בפועל מארגן ומטפל. כשהשיחה מתנהלת סביב היכולות בפועל ולא סביב הזיכרונות, קל יותר להגיע להסכמה.

מה עושים אם ההורה נמצא בבית אבות או באשפוז בחג?

אם ההורה גר במסגרת, כדאי לחשוב האם היציאה באמת תיטיב איתו. יש אנשים ששינוי הסביבה, היציאה מהמקום המוכר והחזרה אליו אחר כך עלולים לבלבל אותם מאוד - במיוחד כשיש דמנציה או ירידה קוגניטיבית. לפעמים דווקא חגיגה בתוך המסגרת, או ביקור משפחתי שם, תהיה הבחירה הטובה יותר